תביעה עפ"י הפלת"ד בגין ת"ד בה נסחף רכב התובע בצורה מסוכנת בזרם המים שהציף את הכביש, דבר שגרם לתובע לחוש בכאבים בליבו

1. התובע יליד 1931, הגיש תביעה זו כנגד הנתבעת עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות
דרכים, תשל"ה1975- )להלן: "חוק הפלת"ד"( בגין תאונת דרכים שארעה ביום 12.2.92, עת
נסע ברכבו הפרטי לכיוון ביתו בנצרת עלית, כאשר באיזור כפר ריינה נסחף הרכב בצורה
מסוכנת בזרם המים שהציף את הכביש, דבר שגרם לו לבהלה ולהתרגשות, שבעקבותיה חש התובע
בכאבים בליבו )להלן: "התאונה"(.

2. הנתבעת כפרה בנסיבות אירוע התאונה ובחבותה וטענה כי אין קשר בין האירוע הנטען
לבין הדקירות או הכאבים שהופיעו אצל התובע באותו יום. כמו כן, קיימת מחלוקת בין
הצדדים בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה.

3. בעקבות התאונה, הגיע התובע תחילה לביתו ובעקבות הרגשה רעה שהלכה והחריפה, לאחר
שמנוחה של כשעתיים לא הועילה, פנה לביה"ח "המשפחה הקדושה" בנצרת, שם נבדק ואובחן
אצלו אוטם בשריר הלב. התובע אושפז במשך 10 ימים ולאחר מכן שוחרר לביתו להמשך מעקב
קרדיולוגי ולמנוחה.

לאחר מכן, אושפז התובע פעמים נוספות לשם בדיקות וצינתור בביה"ח העמק בעפולה, שערי
צדק בירושלים וכן בוצע ניתוח מעקפים בביה"ח הדסה בחודש 8.93. בסה"כ אושפז התובע 35
ימים.

4. התאונה הוכרה כתאונת עבודה והוועדה הרפואית מטעם המל"ל קבעה לתובע תקופת אי כושר
ונכויות זמניות ובסופו של דבר נקבעה נכות צמיתה בשיעור של %25.

ככלל, הנכות הנ"ל מחייבת עפ"י דין וזאת מכוח סעיף 6)ב( לחוק הפלת"ד. אולם במקרה